אני יעל. ביום אני עובדת סוציאלית עם נוער בסיכון. בערב אני לוקחת מערכת סאונד, אביזרים שעושים אור, ועומדת מאחורי שני תקליטים — בבת מצווה של בת השכנה, בערב נשים בבית הכנסת, במסיבת סוף שנה של אולפנא.
אני לא באה להציג שואו. באה כדי שהבנות יחוו ערב שזוכרים. ובשביל זה אני קודם שואלת — לפני האירוע, אני מתקשרת לבת המצווה. כמה היא רוצה להיות במרכז? מה הסגנון של המשפחה? מה האווירה שהיא מדמיינת?
ככה אני יודעת מה לנגן. ואיפה לעמוד. ואיפה להוריד את הווליום, ולהעלות אותו בחזרה.
״תודה ליעל המטורפת על ערב מלא אנרגיות, אהבה ושמחה פורצת גבולות. ותודה יותר מהכל — שהיית שם בשביל הבנות.״
— אמא של בת מצווה
שיחת זום של חמש-עשרה דקות, שבוע לפני התאריך. אני רוצה להכיר את בת המצווה — לא את "הלקוחה". להבין מה היא אוהבת מוזיקלית, באיזה רגע היא רוצה את הזרקור עליה, ובאיזה רגע היא לא. מה הגבולות של ההורים. איזו אווירה היא מדמיינת.
החוויה של הילדה ביום הזה לא דומה לחוויה של אף בת מצווה אחרת. זה לא אירוע גנרי — זה האירוע שלה.
במהלך כל אירוע יש לי עין שנייה — עיני העובדת הסוציאלית. אני שמה לב לבת ששקטה במאחור. לזאת שמסתפקת במקום קטן. לזאת שצריכה דחיפה עדינה כדי לרקוד.
מהמקום שלי מאחורי הקונסולה אני יכולה לדחוף את הקצב, להוסיף שיר שאני יודעת שיכניס אותה בחזרה, או דווקא להוריד. כל בת מצווה היא ילדה ייחודית. הגישה שלי לפי זה.
״איזו אווירה מטורפת עשית לנו! אין כמוך בעולם. כולם עפו עלייך.״
— אמא, אירוע נשים
אני באה לעבוד. הראש שלי בתוך המוזיקה ובתוך הקהל — לא בהופעה של עצמי. אם תסתכלו עליי באירוע, תראו אותי בנעלי ספורט, מתאימה את הקצב לכל מה שקורה ברחבה.
ככה אני מצליחה לעמוד שעתיים מלאות בלי לאבד את הריכוז. סגנון לבוש: צנוע. תמיד.
״ממש שימחת את טליה — הילדות לא נחו לרגע. ולכי על זה חזק.״
— אמא של טליה
שלושה שלבים. כלום מסובך.
שולחות לי תאריך, סוג אירוע, מקום. אני חוזרת תוך כמה שעות עם הצעת מחיר.
שבוע לפני האירוע. רבע שעה. מכירה אותה, מבינה את הסגנון של המשפחה, בונה פלייליסט מותאם.
אני מגיעה שעה לפני, מסדרת מערכת והגברה, בודקת אקוסטיקה, ולוקחת את הרחבה.
עונת בנות המצווה והסיומים בעיצומה. שני תאריכים בשבוע נסגרים.
